פסק-דין בתיק ת"א 4177-07

1.                   המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1, (להלן: "המנוח"), נפגע בתאונה בעת שרכב על אופנוע כבד מסוג KTM, בעל לוחית זיהוי זרה שמספרה BBXT21, (להלן: "האופנוע"). התאונה אירעה ביום 8.5.2006 והפגיעה הביאה למותו המצער של המנוח. 

2.                   כמתואר בכתב התביעה באותו בוקר הגיע המנוח למקום עבודתו, המוסך שמפעילה הנתבעת מס' 1, (להלן בהתאמה: "המוסך" ו- "הנתבעת"). הוא הוציא מתוך המוסך - כפי שנהג מדי יום - ביחד עם העובדים האחרים את האופנועים שנמצאים במוסך לחצר. בשעה 08:10 לערך נשמע רעש מנוע חזק ולאחריו נמצא המנוח שוכב על הרצפה בקצה החצר, בסמוך לקיר, בשלולית דם עם פגיעת ראש קשה כשהאופנוע לצדו.

3.                   התביעה הוגשה כאמור כנגד הנתבעת, המפעילה את המוסך, מנהל הנתבעת ובעל המניות בה, הנתבע מס' 2, (להלן: "יוני"); הנתבעת מס' 3, שהיא הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, (להלן: "קרנית"). הנתבעת ויוני (אשר יקראו להלן גם: "הנתבעים") הגישו הודעה לצד שלישי כנגד המבטחת שלהם בביטוח חבות כלפי צד שלישי, (להלן: "איילון").

4.                   התאונה היא תאונת דרכים. לא ידוע על קיומו של  ביטוח חובה לאופנוע וכי לא היה למוסך ביטוח סחר רכב שכיסה את נהיגתו של המנוח בכלי הרכב השונים כמי שעובד במוסך.

5.                   לטענת התובעים יש לראות את המנוח כמי שנהג בהיתר מאת הבעלים או המחזיק באופנוע - הם הנתבעים. לאחר שהוברר כי האופנוע לא היה מבוטח ומאחר והמנוח לא ידע ולא סביר כי ידע שהאופנוע אינו מבוטח הרי שהתביעה מופנית כלפי קרנית. לחילופין הוגשה התביעה על פי פקודת הנזיקין כלפי הנתבעים ואלו הגישו הודעה לצד שלישי כנגד איילון.

6.                   במהלך שמיעת הראיות הגיעו הצדדים להסכמות שונות לגבי סדר הדיון באופן שבו נדונה שאלת החבות תחילה ובהמשך הוסכם כי השאלות הנוגעות להודעה לצד שלישי תתבררנה גם הן בשלב מאוחר יותר, ככל שיהיה בכך צורך, לאחר שתוכרענה השאלות האחרות במסגרת פסק דין חלקי והחלטה אלו. עוד הוברר כי תביעת התובעת מס' 2, אמו של המנוח, (להלן: "התובעת"), מצומצמת לתביעתה כתלויה וכנפגעת משנית לתאונה בעוד שתביעת העזבון מנוהלת על ידי מנהל העזבון. בטרם מתן החלטה זו הוגש אישורו של בית המשפט לענייני משפחה לניהולה של התובענה, שהוגשה בשם העזבון, על ידי מנהל העזבון.

7.                   כמפורט לעיל - המדובר באירוע שהוא תאונת דרכים שאירעה בעת שהמנוח נהג באופנוע כשלאופנוע אין ביטוח המכסה את הנהיגה ובמצב דברים זה חל האמור בסעיף 7 (5) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, (להלן: "החוק") ולפיו ' מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב' אינו זכאי לפיצוי.

8.                   התובעים טוענים כי למרות זאת יש לקבוע את זכאות עזבון המנוח לפיצוי בהתאם לסעיף 7א' לחוק שכן המנוח בגדר ' מי שנפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או כשהביטוח אינו מכסה את שימוש ברכב והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שיידע'.

9.                   עוד נטען כי אין לראות במנוח כ' מי שנהג ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות) תשכ"ד - 1964' כקבוע בסעיף 7 (2) לחוק ולכן גם מטעם זה קמה זכאות לפיצוי. לחילופין נטען לחבות הנתבעים בשל התרשלותם והפרתן של חובות חקוקות.

10.               בטרם אדרש לשאלות המשפטיות המתעוררות אבחן את המסכת העובדתית כפי שעלתה מתוך העדויות השונות תוך התייחסות לאותם נתונים עובדתיים הנדרשים להכרעה במחלוקות כפי שניתן להגדירן מתוך טענות הצדדים:

א.      שאלת קיומו או אי קיומו של היתר לנהיגתו של המנוח באופנוע.

ב.       ידיעתו של המנוח על כך שאין ביטוח המכסה את השימוש שעשה באופנוע והנסיבות המצביעות על התשובה לשאלה האם סביר שידע.

ג.        העובדות הרלוונטיות לשאלת ההתרשלות או הפרת החובה החקוקה מצד הנתבעים.

גרסת העדים מטעם התובעים

11.               מטבע הדברים לתובעים אין ידיעה מכלי ראשון מה ארע והם נסמכים על מסמכים ועל דברים שנאמרו להם.  העד היחיד מטעמם שהתייחס במידה מסוימת לשאלות העובדתיות שבמחלוקת היה מר ויאצ'סלב ויצנובסקי שנתן מעין עדות אופי על המנוח. הוא כתב בתצהיר בתשובה לטענות שהועלו בקשר עם המנוח כי המנוח היה נהג מנוסה, מקצועי ואחראי, זהיר ונמנע מלעשות שטויות. הוא הבין מכונאות רכב ואהב את התחום הזה. העד טען כי המנוח 'לא היה שותה, לא אהב בכלל אלכוהול, גם כשיצאו לבילוי'.

12.               בחקירה הנגדית הוצגה לעד מסכת עובדתית שונה ולפיה המנוח נהג ללא רשיון והיה ברור כי העד אינו מודע לכך (עמ' 5, ש' 21-24). בהמשך אמר שהמנוח סיפר לו שמדובר בטעות (עמ' 6, ש' 6). כאשר נשאל אם ידע כי המנוח נהג גם בזמן פסילה ונדון למאסר בפועל הוא הופתע והשיב כי לא ידע על כך (עמ' 6, ש' 11-15). למרות זאת הוא אישר כי ידע שהמנוח ביצע עבודות שירות (עמ' 6, ש' 18).

גרסת  העדים מטעם הנתבעים